יום שבת, 30 באוקטובר 2010

לחיות מתוך הקלות- אך איזה בריאה..

אומרים שהאדם עסוק במרוץ, איזה מרוץ? מרוץ העכברים, קראתי לא מזמן באיזו כתבה על אנשים שהמטרה שלהם בחיים זה כסף וכסף בלבד, לא אמצעי זמני בעולם קפיטליסטי שמחייב אותך להתפרנס בכבוד, אלא ממש ריצה אין סופית מבלי להתייחס לאף אדם ולרגשותיוכולל לרמוס את כל מי שמפריע במטרה זו. בסוף הכתבה אומרים: "נו, אז ניצחת במירוץ, באמת כל הכבוד יש לך כסף וכל הנאות החיים האלו, כולל ביטחון כלכלי של תצטרך לעבוד , לא אתה ולא בניך ולא בני בניך לעולם!" אבל במרוץ העכברים גם אם ניצחת אתה עדיין רק עכבר!!!".
אז חברים יקרים שאתם קמים בבוקר, פשוט תודו, נשמו עמוק וחשבו מדוע באמת הגעתם לכאן.
שאלו את אחד הרבנים המוארים בדורותנו בן 80, "תגיד רבנו, על מה אתה עובד לאחר שהגעת לרמה כזו של רוחניות? " הרב ענה " רק לאהוב את הבריות שאשר הן ללא תנאי". תחשבו על זה לעמוק והואקום שדברנו עליו קצת יתפוגג...
תרגיל לכו ברחוב ושאלו 10 אנשים מבלי שיסתכלו למעלה, איך נראים השמיים בדיוק בשנייה הזו? יש עננים? יש שמש? מעונן חלקית? ענני נוצה אולי? ענני כבשים?, אני מבטיח לכם שאף לא אחד יהיה מודע למה שקורה מסביבו.

יום שישי, 29 באוקטובר 2010

לחיות מתוך הקלות- הקדמה

אז מה אתם אומרים?, מדוע החיים לכאורה כל כך קשים, מדוע הכל הולך קשה...
התשובה מתחילה להיות ברורה ברגע שמפנימים את עניין המודעות הפנימית.
יש מין הרגשה כזו מוזרה שמגיעה לעיתים די רחוקות מהבפנים שלנו, הרגשה שאני יודע בדיוק מה לעשות, לא זה לא הגיוני וממש לא מתאים לחיים שלי ואולי אפילו כרוך בסיכון מסויים או בשינוי אגרסיבי מדי. אבל זוהי האמת.
לכל אדם יש ייעוד וזאת מבלי קשר לאמונתכם בדת או בתורת האבולוציה והייקום המתרחב.
האמת באמת נמצאת בתוככם, אמנם ההרגשה הזאת מגיעה לעיתים רחוקות כי כבר החושים שלנו קהו עם הזמן.
אני מבטיח לכם שאם תלכו איתה כל פעם קצת, יש סיכוי טוב שהיא תגיע יותר, וחשוב יותר, פתאם החיים שלכם יזרמו יותר בקלות.
אני מתכוון לכתוב את השלבים בזיהוי ובהפנמה לתוך חיי היומיום שלנו בלי הרבה בבל"ת.

יום חמישי, 28 באוקטובר 2010

לחיות מתוך הקלות- איך עושים את זה?

"החיים עוברים לידי, אני לא ממש בתוכם", אם חשבת את זה לא פעם, אולי כדאי שתמשיך לקרוא.
 ההרגשה היא כמו של אדם הנמצא בתחנת רכבת ,יושב ורואה את הרכבות עוברות אבל בעצם לא עולה על אף אחת מהן.
יותר ויותר אנשים בעולם ובמיוחד בישראל, קמים בבוקר ומרגישים את הוואקום הזה קצת מתחת ללב מן סוג של ריקנות, מן סוג של חסר, הרגשה של מה אני עושה באמת בעולם הזה , אולי יש פה משהו אחר. איך אני יוצא מהמירוץ המטורף הזה של החיים ומגשים את הייעוד שלי?
אגב, לא נמצא קשר ישיר בין רמת החיים, הכנסה, אושר, מעורבות חברתית לרמת הוואקום הזה. מה שכן נמצא הוא קשר ישיר לרמת האינטלגנציה והמודעות העצמית.
אם החיים לא זורמים לך ואתה נתקע בבעיות, אני חושב שמצאתי את הפתרון.
לחיות מתוך הקלות, איך עושים את זה?